תקשורת: הזדמנות

עכשיו את מביעה את דאגתך אליו והוא חושב שאת כועסת. את לא מסכימה איתו, משמע את כועסת עליו. "היא כועסת עלי- משמע אני לא בסדר". הוא מגיב בחריפות – צעקות, עלבונות.

הוא צועק ומעליב, סימן שלא הבין את הדאגה שלך. הוא פירש את דבריך ככעס. ואת? האם נפגעת מכעסו? אם כן, זהו אות בשבילך. אם היית מביעה את דאגתך באופן ישר, לא היית לוקחת על עצמך את הכעס שלו.

 תגובתו אליך ותוגבתך לתגובתו הן הזדמנות לבדוק את הבחירה שלך. האם היתה שם בחירה מודעת?

איך את דיברת? איזה טון היה לקולך? מה הניע את אופן הדיבור שלך?

אילו רגשות התלווו לדבריך? האם מחוץ לדאגתך גם פחדת, ואולי בעצם את מאויימת? האם מעשיו לא לוקחים בחשבון את צרכיך ואת מרגישה שאת צריכה להלחם עליהם? האם את פוחדת מההשלכות של מעשיו עליך? האם דיברת מתוך האוטומט המתגונן שלך כמו שהיית מדברת להוריך כשכעסו עליך?

הכעס שלו הוא ההזדמנות שלך. ליותר מודעות, לבחירה מושכלת, לתרגול ושכלול דרך התקשורת שלך. הוא המורה המדוייק והנאמן שלך.

כשתצליחי להשאר במרחב שלך, לזהות את הסערות שלך מתחת לפני השטח של דבריך, לא להגרר למאבקי כעס מולו, תוכלי להגיד בחמלה: סליחה, אני מצטערת, אני בעצמי מפחדת ודואגת לכן דברי עולים כתוקפנות.

ואם גם אז יכעס, חמלתך תשאיר פתח לאהבה.