אני קוראת את "השמים שבתוכי", על רקע יופיה של פריז ושכיות
החמדה שהעיר מלאה בהן ואוצרות הרוח האנושית שמתקבצים אליה במחזוריות קבועה ואין
סופית, ומרגישה את החיים הכפולים. את המעטה הדק שתחתיו מסתתרת אפלת ליבו של האדם.
"אלוהים, אני מביטה בעולמך בעינים פקוחות ואינני בורחת מהמציאות ואיני מחפשת לי מקלט בחלומות נעימים – אני סבורה שגם לצד המציאות האכזרית ביותר יש מקום לחלומות, - ואני ממשיכה להלל את הבריאה – למרות הכל!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה