תקשורת: מאבק

יש דברים שהיא לא מוכנה לוותר עליהם. למשל, היא לא מוכנה שהוא ידבר אליה ככה. היא עומדת על כך שהוא יכבד אותה. כשהוא פונה אליה בצורה לא מכובדת היא מענישה אותו, מונעת ממנו משהו. ובפעם הבאה הכל חוזר. הוא פונה אליה בצורה לא מכבדת, היא מענישה. כך הם נאבקים כבר שנים. מאז שהיה ילד קטן. 

היום הוא כבר בן ארבע-עשרה, המאבקים הולכים ונעשים קשים. היא חסרת אונים. לא יודעת מה לעשות. מה שקורה בינהם רק מגביר את החשדנות, מבסס את המאבק. הם לא מחליפים ביניהם מילה כששניהם נמצאים בבית. כל אחד מבוצר בעמדתו. "היא לא מניחה לי" "הוא מעליב ופוגע". את ארוחת הערב הם כבר לא אוכלים יחד. הוא אוכל מול הטלוויזיה. היא יושבת ליד השולחן עם ספר, או משוחחת בטלפון עם חבר.

אם היתה עוצרת רגע אחד לשאול את עצמה מה באמת חשוב לה, היתה מגלה שהכי היתה רוצה שהיחסים בינהם יהיו טובים. שהוא יספר לה מה קורה איתו, מה עובר עליו, שירגיש בטוח לשתף אותה, אולי אפילו להתיעץ איתה. היא הרי כבר ראתה כמה דברים בחיים שלה, והוא כל כך צעיר.

היא גם היתה מגלה שחשוב לה להרגיש בטוחה, שבביתה יפנו אליה בצורה מכבדת לא כמו בבית הוריה שם היתה אמה שופטת ומבקרת אותה על כל מה שעשתה ועל מה שלא עשתה...

ובעצם היא רוצה להיות שלמה עם האמהות שלה. לדעת שהיא עושה את הדבר הנכון. היא משקיעה בילד הזה את החיים שלה. הוא חשוב לה מאד. שעות וימים היא חושבת עליו, דואגת לו, רוצה להיות שקטה, לדעת שעתידו מובטח.

הפניה פנימה, אליה, אל עצמה, מבהירה לה עד כמה הוא חשוב לה, פתאום היא מרגישה אוהבת. היא מתבוננת בו ורואה את פלומת השיער הדק שמתחילה לכסות את לחייו ונזכרת במלמוליו הראשונים שהביאו כל כך הרבה אושר לחיים שלה. היא גם יכולה לתאר לעצמה שאולי בעצם הוא מרגיש כמוה. גם הוא היה רוצה לשתף אותה, לקבל את התמיכה שלה, גם הוא רוצה להרגיש בטוח, שיכבדו אותו בביתו, גם הוא רוצה לדעת שהוא עושה את הדבר הנכון.

עכשיו היא כבר לא כל-כך כועסת. משהו רך יותר זורם בתוכה. היא מרגישה שיש עוד דרך. עדין לא ממש מזהה אותה אבל כבר חשה את גופה נינוח יותר.

 אולי בפעם הבאה התגובה שלה תהיה אחרת.