בבוקר, עם הדמדומים, היתה אסתר'ל יוצאת מהמיטה, מחליקה מעליה את כותנתה על הרצפה ונשארת עומדת לבנה, חמה, באמצע החדר, מתמתחת וחולצת את עצמותיה... היה מאיר רועד מאהבה גדושה לגוף היקר הזה.
מתוך: "חתחתים בדרך" - ברית, מאת: דוד מלץ
מתוך: "חתחתים בדרך" - ברית, מאת: דוד מלץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה