לשטוף ידיים

-         אתמול שוב היה לי ריב גדול עם בן הזוג שלי. הבת שלנו חולה כבר כמה זמן ואתמול כשקראתי לה לאכול היא ישבה לשולחן ואני לא שטפתי לה את הידים. הוא ממש התרגז עלי. הוא אמר לי שאני לא שומרת על ההיגיינה שלה ושבגללי היא חולה.

-         ואז, מה היה?

-         הוא תמיד אומר לי שאני לא מקשיבה לו ושאני עושה רק מה שאני רוצה. שתמיד אני מחליטה. ונמאס לו מזה. היא גם הילדה שלו ויש לו זכות להחליט עליה דברים.

-         את זה הוא אמר לך אתמול?

-         לא, אתמול הוא לא אמר הזה. אתמול אני אמרתי לו שאם זה כל-כך חשוב לו שיקח אותה לשטוף ידים.  אני לא לא מבינה אותו. מה כל כך קשה לו לרחוץ לה ידים?

-         ואז מה הוא אמר לך?

-         אז הוא לא ענה. הוא התיישב לשולחן עם הפנים הכועסות שלו. זה משגע אותי. אני לא יכולה לסבול את זה. אני ישר נלחצת ומצטערת שבכלל אמרתי משהו. אני באמת לא מבינה אם כל כך חשוב לו לרחוץ לה את הידים למה הוא לא עושה את זה?

-         את רוצה לנסות להבין אותו?

-         האמת, לא ממש. זה מה זה מעצבן. הוא כל הזמן מעביר עלי ביקורת למה אני עושה ככה ולמה אני לא עושה ככה ואת זה צריך לעשות ככה. אני כמעט לא אומרת לו כלום, לא אכפת לי שיעשה מה שהוא רוצה, אבל אני לא מוכנה שהוא יגיד לי מה או איך אני צריכה לעשות.

-         מה קורה לך כשהוא אומר את כל הדברים האלה?

-         אני כועסת, לפעמים אפילו אני חושבת שהיה יותר טוב בלעדיו. הדעות שלנו על המון דברים כל כך שונות שאני לא יודעת אם אי-פעם נסכים על משהו. במיוחד בגידול של הילדה.

-         נשמע לי קצת כמו יאוש?

-         ....כן, לפעמים אני מיואשת...... אין לי כוחות לכל הוויכוחים האלה...

-         מה היית רוצה שיהיה?

-         הייתי רוצה שנגיע להסכמה. שלא יהיו כל כך הרבה ויכוחים על כל דבר.

-         ואז תרגישי יותר טוב?

-         כן, אני לא ארגיש שאני כל הזמן צריכה להיות בהתגוננות.

-         אני מבינה מזה שלעיתים קורובות את מרגישה תחושה אולי כמו של סכנה?

-         כן, האמת די כן. כל פעם שהוא חוזר מהעבודה אני חושבת מה כבר היום יהיה לו להגיד.

-         אז את לא רוצה לדאוג כל פעם לפני שהוא חוזר מהעבודה?

-         כן. בדיוק. אני מרגישה את המתח הזה כל פעם שמתחיל אחרי הצהריים. אולי עשיתי משהו לא בסדר, שרק היא לא תתלכלך לפני שהוא חוזר הביתה וכל מיני דברים כאלה.

-         מה את חושבת שיתן לך את הביטחון שאת רוצה?

-         שהוא יתחיל לכבד אותי, שלא יחשוב שאני חסרת אחריות, שיפסיק לבקר אותי כל הזמן.

-         את יודעת, כאן בדיוק את "נופלת". את רוצה להרגיש אחראית ומצפה שהוא יעשה לך את ההרגשה הזאת. את רוצה להרגיש בטוחה בעצמך ואת רוצה שהוא יאשר לך את זה שאת בסדר. וזה לא עובד. זה לא משנה כמה הוא יעריך אותך, אם את לא תעריכי את עצמך.

-         כבר אמרת לי את זה אלף פעם. אני לא מאמינה שמישהו יכול להרגיש טוב שכל הזמן הוא נתון לביקורת.

-         כן, כבר היינו בשיחה הזאת, הא?... בואי ננסה שוב לשנות כיוון. איך את מרגישה עכשיו, ממש עכשיו בקשר למה שהיה אתמול? תנסי להשוות לתחילת השיחה.

-         אני קצת פחות כועסת, אבל מתוסכלת. אני כבר יודעת את כל הדברים האלה וכל הזמן נופלת שוב פעם לאותו מקום.

-         יש לי הצעה קצת מוזרה.

-         מה?

-         בואי ננסה קצת להסתכל על בן הזוג שלך.

-         איך זה קשור? איך זה יכול להועיל לי, זה להתעסק בענינים שלו.

-         לפעמים כשאנחנו נלכדים במאבק ללא מוצא, הסטת המבט לכיוון אחר יכולה לפתוח אפשרות של חמלה. אם אנחנו לכודים בתוך כעס על הזולת אפשר להפנות את המבט לכיוון שלנו עצמינו. וגם הפוך, אם אנחנו לא מצליחים לצאת מהכעס על עצמינו או מיאוש או תיסכול, יכול להיות שהפניית המבט אל הזולת תוציא אותנו ממעגל הכעס אל תוך מרחב של חמלה.

-         טוב, אז על מה  את רוצה לדבר?

-         על למה הוא אמר מה שאמר אתמול בארוחת הערב. את יכולה להסתכל עליו קצת?

-         כן, אני כבר לא כל כך נסערת.

-         יפה. אז למה את חושבת שהוא אמר את מה שאמר?

-         לא יודעת, מאיפה לי לדעת?

-         טוב, את באמת לא יכולה ממש לדעת, אבל את כן יכולה לשער. את יכולה לנסות לשער מה הוא הרגיש כשהוא ראה את הילדה שלכם יושבת לשולחן עם ידים מלוכלכות?

-         כן... אני חושבת שהוא דואג לה. הוא חושב שהיא חולה הרבה והוא מודאג לגבי זה.

-         אז יכול להיות שהוא אמר את מה שאמר לא כדי לרדת עליך אלא כי הוא באמת דואג?

-         יכול להיות...

-         ואם זה נכון, יכול להיות שהתגובה שלו בכלל לא קשורה אליך?

-         כן, אולי. כשאני חושבת על זה אני מבינה שיש לו עניין עם הקטע הזה של ההיגיינה. הוא נורא מאמין בחיידקים. והאמת, אני לא ממש.

-         ובכל זאת אתם צריכים לגדל את הילדה שלכם ביחד....

-         כן, כל פעם שהוא מעיר לי אני מתעצבנת שאנחנו לא מסכימים על שום דבר. אבל אולי אני צריכה בכלל לזכור שהוא באמת דואג ורוצה בטובת הילדה... ואולי אני צריכה בכלל להפסיק לצפות שלא יהיו לנו וויכוחים. כל פעם שאני חושבת את המחשבה הזאת אני מתחילה לשאול את עצמי אם אני בכלל רוצה לחיות איתו. זה מתיש אותי.

-     כן, הוויכוחים האלה... אני חושבת שחלק ניכר מהעייפות שהם מייצרים זו ההתנגדות אליהם, או הציפייה שהם לא יהיו. תחשבי, זה כל כך מופרך שלא יהיו וויכוחים בין שני אנשים. הרי לא יכול להיות ששני אנשים תמיד יחשבו אותו הדבר על כל עניין.

-     וואו... לא חשבתי על זה אף פעם בצורה הזאת... יש בזה משהו מרגיע.... זה לא אומר שמשהו בזוגיות שלנו לא בסדר...

 

-     כן, זה אומר שאתם שני אנשים שונים שלכל אחד יש דעות משלו ורעיונות משלו על גידול הילדים ושלשניכם אכפת מאד מהילדים וחשוב לכם לגדל אותם בדרך הכי נכונה מחינתכם. 

-     אהה...

-     ויש עוד משהו שהוא אומר לך וזה מתקשר לאותו עניין. קודם סיפרת שהוא אומר לך שהוא גם רוצה להחליט עליה, שהיא גם הבת שלו.

-         נכון. זה עניין שהוא כל הזמן חוזר עליו... אולי הוא רוצה להרגיש שיש לו משמעות בתור אבא.

-         כן, הרי רוב היום הוא לא נמצא, ואז הוא חוזר הביתה ומחפש את המקום שלו, את התפקיד שלו.

-         כן, זה יכול להיות.

-         איך עכשיו את מרגישה בקשר למה שהיה אתמול? את עדיין חושבת שהוא אמר את מה שאמר כדי לרדת עליך?

-         אני כבר לא לגמרי בטוחה, לא יודעת... אולי הוא קצת כן רוצה לרדת עלי כדי להרגיש שהוא יותר חזק ממני או יותר צודק ממני.

-         שימי לב, את אומרת שהוא רוצה לרדת עליך כדי להרגיש יותר חזק או יותר צודק ממך. אולי מה שהוא רוצה זה להרגיש טוב? ואולי בטעות הוא חושב שהוא יכול להשיג את ההרגשה הטובה בזה שהוא יורד עליך.

-         אז בעצם זה בכלל לא קשור אלי?

-         נכון. הדרך בה אנשים מגיבים למצבים או לאנשים אחרים לא קשורים למה שבא מבחוץ אלא למה שקורה להם מבפנים.

-         טוב, זה די קשה להפנים רעיון כזה. זה כל כך הפוך ממה שאני רגילה.

-         כן. זה הפוך לגמרי. העמדה הזאת מחזירה לנו את הכוח, מאפשרת לנו להפסיק להיות קורבנות של הנסיבות. אני באמת חושבת ששווה להתאמן עליה... אני גם רוצה להגיד לסיכום של כל העניין שמה שהתברר כאן זה שבוויכוחים ביניכם אתם לא פועלים אחד נגד השני, אלא בעצם פועלים למען הבת שלכם. זאת הנקודה שממנה אפשר להבחין בשיתןף הפעולה שלכם.

-         טוב, אז בעצם אנחנו לא הורים כל-כך גרועים...תודה.

-         תודה לך.