נסיעה לסבא וסבתא: המקום של אמא - חלק שלישי

 חלק ראשון: טוב אז אל תבואי

חלק שני: לראות את בת

עד כאן התנהלה השיחה "במגרש" של בת. אמא ראתה אותה, שמעה אותה בלי לבקר או לשפוט. היא גם מצאה דרך להביע את הערכתה לבת. ועדין השאלה נשארה עומדת: האם בת תלך עם הוריה לבקר את סבא וסבתא.

למה חשוב לאמא שכל המשפחה תלך ביחד לסבא ולסבתא? האם אמא שאלה את עצמה את השאלה הזאת? האם היא עצמה יודעת למה? על איזה צורך הרצון הזה מבקש לתת מענה? לא ממש. אמא התרגלה להאחז במעשים, לדבוק בהם, לראות בהם חזות הכל, לא להכיר בכך שיש משהו מאחוריהם וודאי שלא להבין מה עומד מאחוריהם.

-         אני בכל זאת רוצה שתבואי איתנו לסבא וסבתא. מאד חשוב לי שנלך לסבא ולסבתא ביחד כל המשפחה.

-         אמא, אני לא מבינה למה זה כל כך חשוב לך, מה זה משנה לך בכלל?

-         את יודעת מה, אני אפילו לא בדיוק יודעת... אולי כי ככה נהוג... וסבא יחשוב שאני אמא יותר מדי וותרנית אם אני לא  אכריח אותך לבוא איתנו.

-         מה אמא, גם איתך סבא נורא ביקורתי?

-         כן, לפעמים קשה לי עם הביקורת שלו. אני גם אוהבת אותו אבל גם קשה לי.

-         אוי אמא'לה...

אמא חושפת כאן את הפגיעות שלה. היא כבר לא החזקה והשתלטנית, היא אשה בשר ודם, פגועה לפעמים, חלשה לפעמים וכשהיא מוכנה לחשוף את החולשות שלה היא אפילו יכולה לזכות בהבנה מצד בת.

לא ברור מה קרה בסוף הסיפור. האם בת הצטרפה אל כל המשפחה לביקור אצל סבא וסבתא. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אבל הדיאלוג בין אמא ובת לא היה תקוע. הוא הסתיים בקרבה ובהבנה ויש סיכוי גדול שהאווירה בבית היתה נעימה ומכבדת יותר.

הדיאלוגים שהוצגו כאן, כולם דמיוניים. וככאלה איפשרו גם לאמא וגם לבת להגיע לסוג של הכרה, תובנה, הבנה ושינוי. מובן שלא תמיד הדיאלוגים שלנו עם היקרים לנו יובילו את כל המשתתפים ליציאה מהמעגל הצפוי. שינוי זה בנקודת המבט דורש הרבה תרגול ואימון גם מצד האמא וגם מצד הבת.

כאשר מתחילים להוביל שינוי כזה בתוך מציאות של תקשורת ביקורתית-תובענית-שיפוטית-ווכחנית, התגובות של הבת לא ישתנו מיד. היא לא תיפול מיד על צוואר אמא, תחבק אותה ותגיד לה תודה.

יתכן שהיא לא תרצה לשתף פעולה, יתכן שהיא תמשיך להתקיף: "אוף אמא מה זה השטויות האלה שלך עכשיו?", יתכן שהיא בכלל תיעלם בחדרה ולא תרצה להמשיך לדבר. כל אלה הן תגובות של התגוננות לנוכח סכנה. כשבת חווה לאורך זמן חוסר הבנה, שיפוט ותובענות מצד אמא, היא מתרגלת להגן על עצמה.

ככל שהיא תחווה פחות ופחות סכנה, כי אמא תהיה קשובה לרגשות ולצרכים שלה ולא תיאחז במעשיה, כך תוכל בת להפתח ולהתרווח בשיחות עם אמא ולא תצטרך להשתמש בתגובות ההתגוננות שנחוות על-ידי אמא כהתקפה.

ואם לא?

ואם בת ממשיכה להמנע משיחה, ממשיכה להתקיף, והשיחה לא יוצאת מהמעגל הצפוי מראש,

בכל מקרה אמא  תרגיש טוב יותר ושלמה יותר אם היא עצמה - 

• תניח שתמיד תמיד יש סיבה אמיתית לסערות הרגשיות של בת,
• תקשיב ביתר תשומת לב,
• תאט את קצב הדיבור,
• תכבד את בת ואת עצמה,
• תנסה להסית את השיחה מהגלוי לנסתר, גם אצלה וגם אצל בת
• תמיר את נושא השיחה מהמעשים למניעים, גם שלה וגם של בת.