נעמה עושה במכנסיים

היא בת שנתיים. כבר גמולה מחיתולים, עושה פיפי וקקי בבית שימוש. פתאום היא חזרה לעשות במכנסיים ועל הרצפה.

-         נעמה ברגרסיה עם עניין הגמילה.

-         מה זאת אומרת?

-         היא כבר היתה עושה פיפי וקקי בסיר ופתאום עכשיו היא שוב עושה על הרצפה, במכנסיים.

-         את קוראת רגרסיה לזה שהיא מתנהגת עכשיו כמו שהתנהגה פעם?

-         כן, זה כמו נסיגה בהתפתחות.

-         אפשר באמת לקרוא לזה נסיגה, אבל אפשר גם לראות שהתפתחות לא קורית בקו ישר. זה יותר דומה לספירלה מאשר לקו. יש כל הזמן התקדמות אבל היא מעגלית. בתוך ההתפתחות יש גם חזרה למקומות שבהם כבר היינו.

-         אהה, אז אולי זה בסדר מה שקורה?

-         כן, הכל בסדר, גם חזרה להרגלים קודמים זה ממש בסדר.

-         אני ישר חושבת שזה אומר שמשהו לא בסדר.

-         תראי, יכול להיות שמשהו "לא בסדר". אולי היא מרגישה לא כל כך-טוב, אולי קרה משהו שאפילו לא הבחנת בו שמפריע לה. לא תמיד יש דרך לדעת למה קורה השינוי בהתנהגות.

-         אז אם אני לא יכולה לדעת למה זה קורה מה אני יכולה לעשות עם זה?

-         את זוכרת שדיברתי איתך על "לאן מסתכלים"? כשאנחנו מנסים להתמודד עם בעיה כלשהי ולא מוצאים דרך אפקטיבית שעובדת בשבילנו, אפשר להפנות את המבט. את שואלת "למה" כלומר מפנה את המבט לנעמה ולעבר – למה נעמה מתנהגת ככה. וזה לא עובד לך. במקרה כזה אפשר להפנות את המבט להווה ואל עצמך, למה שקורה עכשיו ולתגובה שלך למה שקורה.

-         מה זאת אומרת? אני לא מבינה.

-         במקום לחשוב למה נעמה עושה שוב פיפי במכנסיים את יכולה להתחיל לחשוב איך את רוצה להתנהג כשזה קורה. תארי לי מה קורה כשנעמה עושה פיפי במכנסיים?

-         יש באמת בעייה עם זה, כי האחים הגדולים שלה רואים את זה וישר מתחילים להגיד איכס, ולעשות מזה עניין. כבר אמרתי להם שזה לא עניינם והם לא צריכים להתעסק עם זה, שיקראו לי ואני אטפל בזה. אבל הם נורא מתרגשים כל פעם שהיא עושה.

-         אז אני מבינה מזה שאת חושבת שצריך להתייחס לזה בצורה יותר עניינית. לא לעשות מזה עניין גדול.

-         כן, נראה לי ככה. האמת, שאם אני לא מחפשת מה לא בסדר בזה אני יכולה להתייחס לזה בצורה עניינית, זה לא מפריע לי לנקות אחריה.

-         אז הנה, תראי איך הפניית המבט לעניין הזה של התגובה מוציא את העוקץ מהדאגה שמא משהו לא בסדר, ואת יכולה להתחיל להיות עניינית לגבי זה. אז בואי תמשיכי רגע לתאר מה קורה.

-         נעמה עושה פיפי, האחים שלה עושים מזה עניין, אני ניגשת אליה, מורידה לה את המכנסיים והתחתונים, מנגבת את הרצפה ומלבישה אותה מחדש.

-         מה נעמה עושה אחרי שהיא עשתה פיפי במכנסיים?

-         זה תלוי. לפעמים היא נעמדת וקוראת לי ולפעמים היא ממשיכה בענייניה, כאילו לא איכפת לה בכלל.

-         ולך יש משהו שמפריע בזה?

-         האמת, הדבר היחיד שמעצבן אותי זה שהיא עושה פיפי על הספה בסלון. עם הרצפה אין לי בעיה.

-         זה עניין שבהחלט צריך להתייחס אליו. את לא רוצה שהיא תרטיב את הספה. זה הגיוני, את לא רוצה שהספה תתחיל להסריח מפיפי.

-         נכון, לא פשוט לנקות את זה.

-         את יודעת, את יכולה ליצור מציאות שתמנע את זה, כי את לא יכולה למנוע מנעמה לעשות פיפי על הספה..

-         מה זאת אומרת? איזה מציאות אני יכולה ליצור?

-         בפעם הבאה שהיא מתיישבת על הספה את יכולה למשל להגיד לה: ילדה אהובה שלי, אני לא רוצה שתעשי פיפי על הספה בסלון, היא נהיית מסריחה מהפיפי שלך וזה מסובך לנקות את זה. אז עכשיו את לא יכולה לשבת על הספה. את יכולה לשבת על כאן על השטיח. הנה אני יכולה לשבת איתך על השטיח.

-         אני יכולה להגיד דבר כזה אבל היא לא תפסיק להתיישב על הספה.

-         נכון. לזה את צריכה לדאוג. מי שרוצה ספה יבשה זה את, לא נעמה. אז את צריכה לדאוג לזה ובכל פעם שהיא מתיישבת על הספה להזכיר לה ולהוריד אותה.

-         אז אני אצטרך לרדוף אחריה כל היום, זה מבעס.

-         גם כאן יש את השאלה לאן את מפנה את המבט שלך. אם את מסתכלת על נעמה את מתחילה לדאוג, "אולי משהו לא בסדר", או שאת נהיית כועסת, "למה היא מתנהגת ככה, למה אני צריכה לרוץ אחריה...." אבל אם את מפנה את המבט אל עצמך את יכולה גם לחשוב על זה ככה: "יש כאן עניין שחשוב לי אז אני מוכנה להשקיע בשבילו מאמץ."

-         אולי אני באמת צריכה לשאול את עצמי אם זה מספיק חשוב לי שאני אשגיח על זה במשך כל היום.

-         נכון. זאת באמת שאלה טובה. עד כמה זה חשוב לך ומה את רוצה ומוכנה לעשות בקשר לזה. זה לא קשור בכלל לנעמה...  אני רוצה רגע לחזור לעניין אחר – להתייחסות העניינית. שוב, גם כאן זו את שעומדת במרכז. את לא יכולה לגרום לילדים שייתיחסו לזה בצורה עניינית. את עצמך יכולה להתייחס לזה כך. אז זה כולל את מה שדיברנו בקשר לספה. וזה יכול להיות כולל גם את זה שאת לא מתייחסת לתגובה של הילדים לנעמה, ואת פשוט נגשת ומחליפה לה, בלי הרבה דיבורים ועניינים.

-         אני לא צריכה להגיד לה משהו בקשר לזה?

-         את לא חייבת. היא יודעת כבר שעושים פיפי בבית שימוש. אבל את גם יכולה להגיד שלא נעים לך, או שקשה לך לנקות אחריה.

-         פתאום עולה לי משהו – כבר הרבה זמן שהיא עושה בבית שימוש והסיר בכלל לא בשימוש. אולי אני צריכה להוציא שוב את הסיר?

-         אולי, שווה לנסות אם זה עוזר לה.

-         כן, אני אנסה את זה.

-         ויש לי עוד רעיון בשבילך. למה שלא תבקשי ממנה להוריד בעצמה את המכנסיים ואולי אפילו ללבוש את הנקיים?

-         את יודעת מה, על זה בכלל לא חשבתי. אולי היא באמת יכולה להתחיל ללבוש לבד מכנסיים.

-         בעצם מה שזה עושה זה מזמין אותה להיות אקטיבית בסיפור הזה של הפיפי. היא עושה, היא מחליפה את המכנסיים. בעזרה שלך כמובן. זה מייצר תשומת לב לאירוע הזה אבל באופן חיובי. ואולי זו הזדמנות בכלל שהיא תתחיל להתלבש או להתפשט לבד. להציע את זה לפחות.

-         טוב, נראה לי שיש כמה רעיונות שאני יכולה לנסות. אני בכל אופן כבר לא מודאגת. תודה.

-         תודה לך.