כשבן זוגי היה בן שמונה הוא אמר פעם
לאביו: אתה חושב שאם אתה לא מדבר אני לא שומע?
אפשר לומר שזאת השפעה אנרגטית, שזו
טלפתיה, ואפשר גם למצוא לזה הסבר מדעי.
כך או כך, "שומעים" אותנו גם
כשאנחנו לא מדברים.
ולכן, גם אם נדבר במתק שפתיים ונאמר את
כל המילים הטובות, אבל בתוך תוכנו יגעשו ביקורת, פחד וכאב המילים שלנו יפצעו.
לפעמים אנחנו מאד רוצים להגיד מילים
טובות אבל לא מעיזים. אולי אנחנו מפחדים מהתגובה, אולי אנחנו לא כל כך מיומנים
במילים טובות, אולי אנחנו חוששים שזה יראה מזוייף כי זה מאד שונה מהדרך בה אנחנו
נוהגים לדבר.
במצב כזה אנחנו יכולים להתחיל להגיד את
המילים הטובות בלב. בלי שאף אחד שומע. ביננו לבין עצמינו. בחוץ אנחנו שותקים
ובפנים אומרים מילים טובות.
את המילים הללו הנאמרות ביננו לבין
עצמינו יהיה בחוץ מי "שישמע".
מילים טובות שנאמרות בלב הן תרגול
מעולה. ככה אפשר לתרגל שפה חדשה בלי חשש "מטעויות". אולי יום אחד
כשנרגיש מספיק בטוחים נוכל גם לומר את המילים הללו בקול רם.
אבל המילים הטובות בראש ובראשונה
משפיעות עלינו. כשאנחנו שומעים מילים טובות אנחנו נרגעים ומרגישים יותר טוב, יותר
בטוח. כשנשמע את המילים הטובות הנאמרות ביננו לבין עצמינו, נרגע, נרגיש יותר טוב,
ואולי נוכל להתמלא באהבה כלפי בן השיח שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה