בצהרים, על המדרונות החוליים למחצה, הזרועים עוקצי העקרב שנראו כקצף שהשאירו אחריהם בנסיגתם הגלים הסוערים של הימים האחרונים, בצהרים התבוננתי בים, שחוץ מזיע רפוי שנראה בו, היה דמום כליל בשעה ההיא, והרוֵתי את שני הצמאונות, שמִי שמתעלם מהם עת ארוכה סופו שהוָייתו מתיבשת: צמאון האהבה וצמאון ההתפעלות.
מתוך: "הזר" - השיבה לטיפזה, מאת: אלבר קאמי
מתוך: "הזר" - השיבה לטיפזה, מאת: אלבר קאמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה