לזוגיות אין תכלית. או שאנחנו ביחד או
שלא. כשאנחנו ביחד יכולה ללבלב האהבה, אבל אם נתנה את הזוגיות באהבתו של הזולת היא
תקמול. כשהאהבה שלי היא על תנאי שולטים בי פחד וחשדנות.
מעשה זה שלו – משמעותו אהבה?
מילה זו שאמר לי – משמעותה אהבה?
טון זה שמתלווה לדבריו – משמעותו אהבה?
בכל רגע ורגע אני בוחנת את הזולת, מנסה
לפרש ללא הרף את התנהגותו.
למה הוא מתכוון?
מה אומרות עיניו?
על מה מעידה תנועת ידו?
וכך במקום להגביר את האהבה, מתגברים פחד
וחשדנות.
במקום של פחד וחשדנות, לא יכולה האהבה
ללבלב.
ואם כך, מה תכלית הזוגיות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה