כשאנחנו יוצאים מהבית לכיוון המכולת לאן מופנות פנינו?
לכוון המכולת כמובן. אם נסתכל לכוון הבית נצטרך ללכת אחורה, נמעד בדרך, נדרס בכביש, נתקל בעמוד חשמל. יש סיכוי גדול שלא נגיע.
לעומת זאת כשברצוננו לשנות הרגלים, זאת אומרת לצאת ממקום אחד ולהגיע למקום אחר, אנחנו כל הזמן מפנים את פנינו למקום ממנו אנחנו רוצים ללכת.
אנחנו מסתכלים על עצמינו בעיניים ביקורתיות: "אנחנו לא עושים מספיק", "אנחנו עצלנים", "אנחנו מפוזרים" – כדי שנשנה ממנהגינו.
ומה קורה? במקום להסתכל על היעד, על המקום אליו אנחנו רוצים להגיע, אנחנו מפנים את פנינו לנקודת המוצא. כך גדלים הסיכויים שנמעד, שנדרס, שנתקל, ובסופו של דבר כבר לא נדע לאן אנחנו הולכים.
כשהיתי ילדה אבא שלי היה אומר לי: "כשאת הולכת, תסתכלי לאן שאת הולכת".
תסתכלי לאן שאת הולכת, או שתלכי לאן שאת מסתכלת.
השבמחק