באופן אישי
יום שישי, 31 בינואר 2014
יום שלישי, 14 בינואר 2014
לשתף פעולה
(רשימה ראשונה)
ילד נולד עם רצון לשתף פעולה. זה איננו אלטרואיזם, זאת איסטרטגיה
הישרדותית. אם הוא ישתף פעולה עם המטפלים שלו הוא ישרוד, אם לא, לא. פשוט מאד.
ככל שהוא מתבגר הרצון שלו לשתף פעולה מתפתח מצורך השרדותי לבחירה מוסרית. כששיתוף
הפעולה הוא הדדי, והילד חש כבוד בתוך הקשר עם ההורים או מטפלים אחרים, הוא יתחיל לראות את הזולת כאדם ולחוש
אליו חמלה, אהבה וקרבה, לא רק כמי שתומך בהשרדות שלו, אלא כאדם נפרד ושלם. ראוי
לכבוד, ראוי לדאגה, ראוי להתחשבות.
לכאורה, הכל טוב.
הילד רוצה לשתף פעולה, ההורה מכוון ומוביל, והנה אנחנו צועדים בדרך המלך.
אז אם כל כך פשוט למה אנחנו חווים כל כל הרבה מאבקי כוח מול הילדים?
"גיל שנתיים הנורא", "מרד גיל הנעורים" "גיל שמונה המעצבן"...
מאבקים על שינה ועל אוכל ועל סדר ונקיון, ועל חובות ועל זכויות...
"גיל שנתיים הנורא", "מרד גיל הנעורים" "גיל שמונה המעצבן"...
מאבקים על שינה ועל אוכל ועל סדר ונקיון, ועל חובות ועל זכויות...
אחד המוקשים העיקריים בדרך לשיתוף פעולה בין הורים לילדים הוא חוסר
הבנה ואי-ידיעה של היכולות של הילדים בכל שלב בהתפתחות שלהם.
כשהורה מבקש מתינוק בן שמונה חודשים שיושב בכסא גבוהה ליד שולחן האוכל לא
לזרוק אוכל על הרצפה הוא מבקש ממנו דבר שאיננו אפשרי בעבור התינוק. אתם מכירים תינוק שלא זורק חפצים כשהוא נמצא גבוהה מעל הרצפה? ליד
שולחן האוכל, על הידיים של אבא, במיטת הסורגים?
זריקה של חפצים מגובה זהו שלב התפתחותי של התינוק. כל התינוקות עושים את זה. כך הם לומדים את
העולם. אפשר לרדת לעומקו של מנהג זה ולנסות להבין בדיוק מה התינוק לומד וכיצד.
זה מעניין כשלעצמו, אך לא בהכרח נחוץ כדי שנכבד את דרכו ללמוד.
מתוך חוסר הבנה למעשיו של התינוק אנחנו עלולים לחשוב שהתינוק זורק את
החפצים כנגדינו, עושה לנו מניפולציה כדי שניתן לו תשומת לב, לא מקשיב לנו כשאנחנו
מבקשים ממנו להפסיק, לא מתחשב בעייפות שלנו, לא איכפת לו מאיתנו...
איזה מסר אנחנו מעבירים לתינוק כשמבקשים ממנו, תובעים ממנו, גוערים בו
– לא לזרוק?
מה התינוק לומד כשאנחנו אומרים לו אל תשחק, אל תלמד, ללמידה ולהתפתחות
שלך אין מקום בעולם?
מה התינוק לומד כשאנחנו מבקשים ממנו דבר שאינו יכול לעמוד בו וכשהוא
לא מצליח אנחנו כועסים?
הוא לומד שהוא לא מצליח להענות לבקשות של הוריו,
הוא לומד שיש סיכוי גדול שהוא יכשל בנסיונותיו לשתף פעולה עם הוריו,
הוא לומד שהצרכים הבסיסיים שלו – התפתחות ולמידה מתנגשים עם הצרכים של ההורים בשקט, בנקיון, בסדר...
הוא לומד שיש סיכוי גדול שהוא יכשל בנסיונותיו לשתף פעולה עם הוריו,
הוא לומד שהצרכים הבסיסיים שלו – התפתחות ולמידה מתנגשים עם הצרכים של ההורים בשקט, בנקיון, בסדר...
הוא מתוסכל. הוא כל כך רוצה להענות לבקשות של הוריו אבל הוא מתבקש
לעשות מה שאיננו מסוגל.
מה היה קורה לכם במצב כזה?
אני מניחה שכל אחד מכיר את הייאוש שאוחז בו כשהוא מתבקש שוב ושוב לעשות מה שאיננו יכול.
אני מניחה שכל אחד מכיר את הייאוש שאוחז בו כשהוא מתבקש שוב ושוב לעשות מה שאיננו יכול.
כך מתחיל המאבק.
בהמשך הילד לא ירצה לשתף פעולה. לא כי הוא רוצה לעשות "דווקא",
אלא כי הוא כבר מיואש. כי יש לו כבר היסטוריה ארוכה של כשלונות. כן, בגיל שנתיים הוא כבר יכול להיות בעל היסטוריה ארוכה של כשלונות. הוא
זרק לרצפה מה שאסור, הכניס לפה מה שמלוכלך, דיבר בקול רם כשהיה צריך להיות בשקט...
וככל שהוא יגדל, יתעצמו גם יכולותיו, וגם היכולת להתנגד, להיאבק ולא
לשתף פעולה, תתעצם.
עוד על שיתוף פעולהאפשר לקרוא כאן במשכנו החדש של הבלוג שלי
יום חמישי, 9 בינואר 2014
השראה: יאנוש קורצ'אק
הערה
אם אמא מאיימת על ילד בסכנות דמיוניות כדי שלא יתרוצץ, כדי שיהיה שקט, יאכל, יישן, - הוא מתנקם אחר-כך - מאיים על אימו. לא רוצה לאכול, לא רוצה לישון, - מציק, מרעיש. - גיהנום קטן.
אך עשו כרצונכם.
מתוך: יאנוש קורצ'אק, כתבים: פרוזה פיוטית
אם אמא מאיימת על ילד בסכנות דמיוניות כדי שלא יתרוצץ, כדי שיהיה שקט, יאכל, יישן, - הוא מתנקם אחר-כך - מאיים על אימו. לא רוצה לאכול, לא רוצה לישון, - מציק, מרעיש. - גיהנום קטן.
אך עשו כרצונכם.
מתוך: יאנוש קורצ'אק, כתבים: פרוזה פיוטית
יום שני, 23 בדצמבר 2013
כמו מים
- למה אני
צריכה לוותר לגמרי על הכמיהה הזאת? אם אוותר עליה איך היא תתממש אי פעם?
- ועכשיו
היא מתממשת?
- לא...
- יש כאן
באמת פרדוכס. את נורא רוצה משהו, את נורא רוצה אותו באופן אקטיבי. את ממש כל הזמן
נורא רוצה אותו. ו... זה לא קורה. היום
שלך טבול בכמיהה הזאת, סדר היום מתארגן על פי זה, סדר היום הרגשי נובע מזה... זה
כבר חלק מהזהות שלך.
יום שני, 18 בנובמבר 2013
תקשורת משחררת בכפר גלעדי
תקשורת משחררת
בהנחיית אורנה שפרון
למה דווקא במערכות היחסים
הכי חשובות לנו אנחנו לכודים במאבקים אין סופיים?
למה דווקא עם הקרובים לנו – עם ילדינו, בני הזוג שלנו, הורינו, חברינו לעבודה - אנחנו לא מוצאים את הדרך לתקשר באופן מכבד ומקבל?
למה דווקא עם הקרובים לנו – עם ילדינו, בני הזוג שלנו, הורינו, חברינו לעבודה - אנחנו לא מוצאים את הדרך לתקשר באופן מכבד ומקבל?
באמצעות מודעות
לתקשורת נוכל לשחרר אותנו ואת הסובבים אותנו ממבקי כוח ושליטה, וליצור אווירה
משוחררת ומכבדת בבית, במקום העבודה ובתוכנו פנימה.
12 מפגשים בני שעתיים יקנו כלים מעשיים
תוויות:
קורס תקשורת משחררת,
תקשורת
יום ראשון, 17 בנובמבר 2013
מה אני יכולה לעשות בשבילו
בהמשך להבעיה או הפתרון
-
אז מה אני יכולה לעשות בשבילו? אני
רואה אותו עומד בצד ולא מעיז לשחק עם הילדים. זה נורא. אני מתכווצת כולי.
-
זה כיוון טוב להתבונן בו. בואי נסתכל מה קורה לך כשאת רואה את האירוע
הזה.
-
בא לי למות. אני מרגישה שזה כואב לי. ממש כואב.
-
זה מתקשר אצלך למשהו?
יום שבת, 9 בנובמבר 2013
לבקש שוב ושוב
- למה שאני אבקש את זה ממנו. מה הוא לא יודע
בעצמו. אני לא רוצה לבקש אלף פעמים. הבית הזה הוא לא שלי. אני לא רוצה שהוא "יעזור"
לי אני רוצה שהוא גם יקח אחריות.
- ולכן את לא מסכימה לבקש ממנו?
- כן. זה נראה לי מובן וברור. לא מוכנה. לא
מוכנה לבקש אלף פעמים ולהתעצבן.
- ביקשת פעם אלף פעמים?
- את סתם קטנונית. את יודעת שזה ביטוי.
הירשם ל-
רשומות (Atom)