יום חמישי, 17 באוקטובר 2013

הבעיה או הפתרון



בהמשך ללא משנה למה


 - את יכולה לדמיין מצב כזה שמישהו מסתכל עליך וחושב שכל מה שאת זה בגללו?

-  ... וואו, זה נורא המחשבה שאני לא מחליטה שום דבר לעצמי, שזה רק התגובות אליו, זה מרגיש כאילו אני סוג של בובה.

-   זאת את חוויה לא נעימה. אז עכשיו תחשבי על הילד שלך. מה, הוא סוג של בובה?

-   לא הייתי רוצה לחשוב עליו ככה.

-    אז את לא יכולה לקחת אחריות על כל מי ומה שהוא. למשל, על החוסר ביטחון שלו. זוכרת את תחילת השיחה שלנו?

-  טוב, אז החוסר ביטחון הוא לא בגללי, הוא שלו. מה לעשות עם זה?

-  טוב, אז בואי נדבר על חוסר ביטחון. למה בעצם את קוראת חוסר ביטחון? מה את רואה כשאת משתמשת במושג הזה?

- מה זאת אומרת? כשהוא מתנהג בחוסר בטחון אני קוראת לזה חוסר בטחון.

- אז אני מבינה שזה קשור להתנהגות. חוסר בטחון זה לא התנהגות זה הפרשנות שלך להתנהגות שלו. מה הוא עושה? ממש, בפועל?

- אני לא מבינה מה את שואלת אותי.

- אני מבקשת ממך לתאר מה קורה, לא את מה שאת חושבת על מה שקורה. אולי תנסי להזכר באירוע שקרה, היום, אתמול, לפני שבוע?

- אהה,..... טוב זה משהו שקרה אתמול. הלכנו לגינה והוא עמד והסתכל על קבוצה של ילדים ששיחקו ולא העיז להצטרף אליהם.

- איך את יודעת שהוא לא העיז?

- מה צריך לדעת פה? אני רואה שהוא עומד בצד ולא משחק איתם.

- נכון. זה משהו שאת רואה. הוא עומד בצד ולא משחק איתם. יכול להיות שהוא באמת רוצה ולא מעיז, אבל יכול גם להיות שמספיק לו להסתכל עליהם משחקים. שהוא לא רוצה לשחק, שהוא רוצה להסתכל וזה מה שהוא עושה.

- אני לא יכולה להסכים עם זה. נראה לך שילדים שיש מצב שילדים רוצים רק להסתכל ולא להשתתף?

- אולי כן?  יש ילדים שבשבילם להסתכל זה מספיק. זה ממש בסדר בשבילם. גם אנחנו לפעמים רוצים רק להסתכל. ואולי יש ילדים שהקצב שלהם ביצירת קשרים הוא איטי יותר, והם מעדיפים להתחיל מהתבוננות, ורק אחרי זה, לאט לאט מתחילים ליצור קשרים. 

- נו, הנה, זה חוסר ביטחון.

- אני לא יודעת אם זה חוסר בטחון. אני דווקא חושבת שהם ממש רגישים לצורך שלהם בבטחון והם מספקים את זה לעצמם על-ידי כך שהם יוצרים קשרים לאט יותר.

- אני לא מבינה. אני אומרת שהוא חסר ביטחון ואת אומרת לי שזאת השערה. והנה את אומרת עכשיו את אותו הדבר.

- קצת כן, וקצת לא. קודם כל כשאני מנסה להסביר לעצמי את ההתנהגות של הילד, אני כל הזמן, אבל ממש כל הזמן, מזכירה לעצמי שזאת רק השערה שלי. יכול להיות שהיא נכונה אבל יכול גם להיות שהיא לא נכונה. 

- אף פעם לא חשבתי על זה ככה. לי תמיד נדמה שאני יודעת מה עובר עליו. 

- זה ממש חשוב בעיני לזכור את זה כל הזמן, בכל פעם שאנחנו מנסים להבין התנהגות של מישהו אחר, אנחנו רק יכולים לשער. אף פעם לא נוכל לדעת בוודאות...  אני רוצה להמשיך עם עניין הבטחון.

- כן....

- ההסבר שלי להתנהגות שלו, בדומה להסבר שלך  קשור לביטחון. ההבדל העיקרי הוא שאת רואה את ההתנהגות של הילד בתור הבעיה, ואני רואה אותה בתור פיתרון, פיתרון שהוא מצא, או תשובה שהוא מצא למצב שלו.

- מה זאת אומרת?

- אתן לך דוגמא מנושא אחר. חום למשל. כשהילד שלנו חולה ויש לו חום, אנחנו רוצים להוריד לו את החום. נראה לנו שהחום הוא הבעיה. אם נוריד אותו הילד ירגיש יותר טוב. אבל למעשה, החום הוא לא הבעיה, הוא הפתרון. הוא הדרך של הגוף להתמודד עם מצב דלקתי. אם אנחנו מורידים את החום אנחנו מפריעים לגוף לפעול בדרך שתאפשר לו להתמודד עם הדלקת.

- טוב, זאת הסתכלות לגמרי חדשה בשבילי. אני צריכה להבין את זה קצת יותר.

- בעיני, מה שחשוב בגישה הזאת היא שמתוך ההבנה שזהו הפתרון ולא הבעיה, אנחנו לא ננסה לשנות את ההתנהגות, ובכך להשאיר את הילד חסר אונים מול קושי כלשהו, אלא, נלך עוד צעד אחד וננסה להבין על איזה צורך ההתנהגות שלו נותנת מענה. ושם ננסה להבין מה אנחנו רוצים לעשות.

- אני מוכרחה להגיד שאני די מבולבלת. אני רוצה לשנות את ההתנהגות שלו.. אני לא רוצה שהוא יעיר את אחותו, אני לא רוצה שהוא יכניס חול הביתה.... ועכשיו את באה ואומרת לי – ההתנהגות זאת הדרך של הילד לענות על הצרכים שלו. אז מה, לא להגיד שום דבר? אני צריכה להסכים לכל דבר שהוא עושה כי זה הפתרון? מה, לי אין צרכים? ולעוד אנשים בבית ובמשפחה?

- לא. אני לא אומרת את זה. לך, כמו לבנך יש צרכים ואת צריכה לענות גם עליהם. אני רוצה ברשותך לחזור לעניין חוסר הביטחון.

- בשמחה, זה נושא כל כך מטריד בשבילי.

בהמשך: מה אני יכולה לעשות בשבילו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה