יום שישי, 15 במרץ 2013

השראה - קאלווינו

- ומדוע אינך מרים את קדמת הקסדה, להראות את פניך?

האביר לא זע ולא נע; יד ימינו, שנתונה היתה בכפפת-ברזל הדוקה היטב, נאחזה ביתר-שאת בתפוח-האוכף ואילו הזרוע השניה, זו שנשאה את המגן, נראתה כרוטטת בצמרמורת.


- אליך אני מדבר, היי אביר! - התעקש קארל הגדול. - איך זה שאינך מראה את פניך למלכך?
הקול בקע ברורות מפתח הקסדה. - כיוון שאינני קיים, מלכי.

- כזאת טרם שמעתי! - קרא הקיסר. - עכשיו נמנה עם כוחותינו גם אביר שאינו קיים! בוא הראה לי קצת.
אג'ילולפו נדמה כמהסס עוד, אך ביד מאוששת, אם כי איטית, הרים את קדמת הקסדה. הקסדה היתה ריקה. בתוך השריון הלבן, שנזר קובעו בכל צבעי הקשת, לא היה איש.

- ראו, פלא פלאים! הפליט קארל הגדול. - ואיך אתה משרת בצבא אם אינך קיים?

 - בעזרת כוח הרצון ובעזרת האמונה בצדקת מטרתינו הקדושה! אמר אג'ילולפו.

מתוך "אבות אבותינו" - האביר שלא היה ולא נברא, מאת: איטלו קאלווינו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה